פסק-דין בתיק עת"א 29076-05-13

עתירה זו הינה עתירה שניה המוגשת כנגד החלטת שב"ס שלא להוציא את העותר לחופשה. העתירה מוגשת בהמשך לעתירה 37976-02-12  (להלן: " העתירה הראשונה") בה ניתן פסק דין ביום 13/3/13 ע"י כב' השופט קיסרי.

בעתירה הראשונה קבע בית המשפט כי יש לבחון שוב את החלטת שב"ס שלא להוציא את העותר לחופשה מאחר ולא נשקלו כל השיקולים הרלוונטיים. נפסק אז שהמידעים המודיעיניים אינם מצביעים בצורה ברורה על התנהגות שלילית של העותר וכן כי הוצאתו מהליך טיפולי שכלא חרמון לא מהווה עילה המצדיקה לדחות את בקשתו. בהמשך לפסק הדין דן שוב שב"ס הנושא הבקשה לצאת לחופשה ודחה את הבקשה. מכאן העתירה שבפני.

להשלמת התמונה יצוין כי לאחר שהתקבלה החלטת שב"ס, ההחלטה נשוא העתירה, התייצב העותר בפני וועדת שחרורים. הוועדה דחתה את בקשתו לשחרור מוקדם על תנאי ברישיון וזאת ממספר טעמים. הוועדה ציינה כי העותר נפלט מהליך טיפולי בכלא חרמון על רקע של אלימות כלפי מטופלים, גניבת ציוד ועוד. בהגיעו לכלא כרמל הוצא לאסיר להשתלב בטיפול בחדר ל"ב והעותר הודיע כי אינו מעוניין בטיפול (מאחר והטיפול חייב דחיה של מועד הגעתו לוועדת שחרורים). וועדת השחרורים ציינה כי אין בפניה תכנית של רש"א מאחר והעותר לא יצא לחופשות והתכנית הטיפולית שהוכנה ע"י המטפלת מיכל לובלסקי אינה עומדת בנדרש כדי לאיין את מסוכנות העותר [ראו: החלטת ועדת שחרורים כלא כרמל מיום 19/5/13].    

בעתירה בפני אין העותר תוקף את החלטת וועדת השחרורים (וממילא עתירה כנגד החלטת וועדת שחרורים נדונה במותב אחר). טענתו היא ששב"ס לא קיים את החלטת בית המשפט בעתירה הראשונה ומנע את הוצאתו לחופשה. כפועל יוצא מכך גם נפגעים סיכוייו במסגרת ההליכים בפני וועדת שחרורים.

ב"כ שב"ס טענה כי ההחלטה שלא להוציא את העותר לחופשה, שהיא החלטה  נשוא העתירה, התקבלה עוד קודם לדיון בפני וועדת שחרורים. לטענת ב"כ שב"ס הוצע לעותר מספר פעמים, לרבות ביום 30/4/13 וביום 1/5/13 להשתלב בטיפול בחדר ל"ב והוא סירב. גורמי הטיפול חיוו דעה כי העותר סובל מבעית התמכרות, אינו מכיר במצבו ודפוסי התנהגותו עברייניים. בהעדר טיפול חיוו גורמי הטיפול את דעתם כי הוצאת העותר לחופשה עלולה לסכן את שלום הציבור.  מטעם זה נדחתה בקשת העותר לצאת לחופשה.

בכל הנוגע להכנת תכנית שיקום בסיוע רש"א הבהירה ב"כ שב"ס כי ככלל רשאי העותר לפנות בבקשה לחופשה חריגה, בין היתר על בסיס הדברים שנאמרו ע"י  וועדת השחרורים. עם זאת צוין כי הליך הכנת תכנית שיקום עם נציגי רש"א הוא הליך דו שלבי. שבשלב ראשון נפגשים נציגי רש"א עם האסיר בבית הכלא. רק אם קובעים נציגי רש"א כי האסיר בשל להליך בטיפולם, יוצא אסיר לחופשה לצורך מפגש עם רש"א.  לטענת ב"כ שב"ס העותר אכן נפגש עם נציגי רש"א שמצאו אותו כבלתי מתאים לתכנית בטיפולם. מטעם זה לא היה טעם בהוצאת העותר לחופשה לצורך מפגש עם נציגי רש"א.

יוער כי נתון זה לא הובהר בפני וועדת השחרורים במובן זה שבדיון בפני הוועדה או בהחלטת הוועדה נאמר רק כי לא הוגשה תכנית רש"א מאחר והעותר לא יצא לחופשות. לא נטען שם ולא נאמר שהעותר נמצא כבלי מתאים לתכנים  שיקום ע"י רש"א.  

לאחר שבחנתי את כל המסמכים שהוצגו בפני אני מורה על דחיית העתירה, ככל שהיא מתייחסת להחלטת שב"ס שלא להוציא את העותר לחופשות. החלטה זו התקבלה על בסיס הערכת גורמי הטיפול כי בהעדר טיפול מתאים הוצאת העותר לחופשה מהווה סיכון לציבור. מדובר בהחלטה שהתקבלה על סמך הערכת מסוכנות של הגורמים המקצועיים בשב"ס. לא ראיתי בנסיבות אלו עילה להתערב בהחלטה.

עם זאת, ובשים לב לאמור בהחלטת וועדת השחרורים, ובהעדר וודאות בכל הנוגע לעמדת רש"א בעניינו של העותר, אני מורה כדלקמן:

שב"ס יאפשרו לעותר להיפגש שוב עם נציגי רש"א בתחומי הכלא ורש"א יחווה דעה בכל הנוגע לאפשרות לשלב את העותר בתכנית שיקומית מטעם רש"א. ככל שרש"א ימליץ על הכנת תכנית שיקומית לעותר תישקל האפשרות להוציא את העותר לחופשה חריגה לצורך מפגש עם רש"א.

אני מורה כי שב"ס יפעל לתאם את פגישת העותר עם נציגי רש"א בכלא בתוך כשבועיים ימים מהיום . לאחר שתתקבל חוות דעת מרש"א, ובכפוף להמלצות רש"א, יתקיים דיון משלים בשב"ס בנוגע לאפשרות של הוצאת העותר לחופשה חריגה, וזאת בתוך 14 ימים ממועד קבלת עמדת רש"א.  

יודגש ויובהר כי אינני מביע כל עמדה לגופו של עניין.  הנושא יישקל ע"י הגורמים המקצועיים, הן ברש"א והן בשב"ס והחלטות יינתנו בהתאם, כמפורט לעיל.    

בכפוף להנחיות דלעיל - העתירה נדחית.

יש להעביר עותק פסק דין לב"כ הצדדים וכן לעותר באמצעות מח' האסר בשב"ס.

ניתן היום,  י"ג תמוז תשע"ג, 221 יוני 2013, בהעדר הצדדים.